חלוקת קצבאות ביטוח לאומי לאוכלוסיות חלשות- בעד ונגד
קצבאות ביטוח לאומי הן אמצעי המאפשר למי שאינם מסוגלים להשתכר למחייתם- על רקע פיטורין, תאונה בעבודה, נכות או משבר אישי- לקבל תשלום באופן קבוע, שיאפשר להם להתקיים חרף אי הכשירות לעבוד.
מתן קצבאות לאוכלוסייה חלשה הוא קונספט שקיים בכל המדינות המגדירות את עצמן כמדינות רווחה, והשואפות לצמצמם את אי השוויון החברתי המתקיים בגבולותיהן.
על הפילוסופיה שבה אוחזים מתנגדי הקצבאות
על אף שרעיון השיוויון, ברמה התיאורטית, הוא צודק והגיוני, ולמרות שרבים מאמינים, כי הוא תורם במידה רבה לצמצום מימדי העוני בעולם, קמו בישראל מתנגדים לרעיון של מתן קצבאות ביטוח לאומי לחלשים. הללו טוענים, כי אין שום סיבה מוצדקת לכך שהקבוצות המבוססות מבחינה כלכלית יישלמו מכיסן לאוכלוסייה הפגיעה יותר, זאת מכיוון שאנחנו חיים בשוק קפיטליסטי, שבו כל אחד נהנה מחירות אישית להתפתח בתחומו ולצבור הון.
הקבוצות החלשות הן לא אחרת מאשר אוכלוסייה עצלנית, כך טוענים מתנגדי מתן הקצבאות, שרוצה לחיות על גבם של אחרים ולשתות את כספי הציבור. אילו הקבוצות החלשות לא היו מקבלות קצבאות ביטוח לאומי, מסבירים מתנגדי הרעיון, הן היו נאלצות לצאת אל השוק, להשתתף בתחרות החופשית, להתחיל לצבור הון ולתת ביטוי לכישוריהם. במילים אחרות, חלוקת הקצבאות רק הופכת קבוצה זו לחבורה של בטלנים, שמוותרים לעצמם ולא מגלים אקטיביות מאחר שהם יודעים שהם יכולים לסמוך על אחרים.
כיצד מסייעות הקצבאות לאוכלוסיות חלשות ולקבוצות במצוקה?
לצד טענותיהם של המתנגדים, אין ספק, כי חלוקת קצבאות ביטוח לאומי מסייעת לאלו הנמנים על הקבוצות החלשות בחברה, שהגורל לא שפר עליהן, להרגיש בטוחים יותר ולחיות חיים טובים יותר.
מקבלי הקצבאות הניתנות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, שהם נפגעי תאונות עבודה מספרים למשל, כי קבלת הקצבה אף סייעה להם במידה רבה בתהליך ההחלמה מהפגיעה, בזכות הבסיס הכלכלי ממנו הם נהנו חרף אי יכולתם לעבוד.