יש מספר שאלות נפוצות בנושא של חלוקת רכוש אליהן חשוב להתייחס לאור החוק, התקנות וההלכה בישראל. הכלל העקרוני הוא שרכוש הנצבר מלפני הנישואין בידי צד אחד יישאר תמיד בידיו לאחר חלוקת רכוש. בפועל, יש תקדימים בהם נישואין ממושכים גורמים להחלת השיתוף גם על נכסים מעין זה.
שאלה אחרת הנגזרת מאופי החוק היא האם רישום נכס על שם אחד מהצדדים אכן מהווה בכל תנאי הוכחה לבעלותו. התשובה היא שלילית באופן חד משמעי: החוק קובע כי הרישום על ידי אחד מבני הזוג אינו מנוגד לחזקת השיתוף, הוא אינו מייצג את הבעלות האמיתית והוא אפילו לא משקף את רצונם של הצדדים.
מידע על נכסי בן הזוג
חלוקת רכוש זוכה לפרשנויות רבות כמעט בכל משפט מורכב לאחר פקיעת נישואין. כך לדוגמא נקבע כי אם במהלך שנות הנישואין נעשית תחזוקת הנכס מן הכיס המשותף של בני הזוג, הרי שיש מקום לתבוע את החלת השיתוף אפילו אם מדובר רק בשיתוף חלקי. יתרה על כך, בהסכם חלוקת רכוש ניתן לדרוש הצהרה על הרכוש וזאת למקרה בו יתגלה רכוש נוסף בעתיד. זו עצה קלאסית למי שלא מחזיק במידע מדויק על הנכסים של בן הזוג, או למי שחושש ממצב של הימצאות רכוש מוסתר.
המושג "הברחת נכסים" הוא חיוני לצורך הבנת הדינאמיקה המשפטית של חלוקת רכוש. בני זוג המנצלים לרעה את חוסר המעורבות של הצד השני יכולים להעביר נכסים בצורה פיקטיבית לצד שלישי. יש גם בני זוג המגדילים לעשות ולהעביר כספים לחשבונות בנק בחו"ל, במטרה ליצור חובות מדומים. על מנת למנוע עוולות מן הסוג הזה מאפשר חוק יחסי ממון להכרעה השיפוטית לתת משקל לרכוש שהוברח.